הר הקודש

מפגש עם א־לוהים

מרגע היצירה הראשון, הר הקודש הוא המקום שבו א-להים נפגש עם הבריאה ועם יצירי כפיו, המקום שבו העולמות העליונים נוגעים בעולם הפיזי, והמקום בו א-להים משפיע עלינו את שפע הנבואה, הברכה והאור.

 

בריאת העולם – אבן השתיה

 

בריאת האדם - המזבח

 

המקום שמעבר לענן

 

סולם בין שמים וארץ

 

מהר סיני לקודש הקודשים

 

אל תוך הערפל

 

מקום היופי והיצירה

 

מקום הנבואה

 

מקום הצדק והאמת

 

מקום של כיסופים

 

העתיד שלפנינו

הקשר של א-לוהים הבורא לעולם הנברא, הקשר בין האין-סופי לסופי ולמוגבל – עובר דרך הר הקודש. כאן, בפסגת ההר, נמצאת אבן השתיה – התשתית והיסוד של העולם, "ממנה נברא העולם".
אבן השתיה מזכירה לעולם את מקורו, וכמו חבל-הטבור המזין את התינוק בבטן אמו, כך הזנת החיים לעולם מאת הבורא שופעת באופן מסתורי דרך הנקודה הזו.
בזמן המקדש, אבן השתיה מוסתרת ברובה בתוך יסודות המקדש, וחלקה העליון נותר חשוף ברצפת קודש-הקודשים. עד היום, אנו מזהים את אבן השתיה כסלע הנמצא בתוך מבנה כיפת-הסלע והמצפה לגאולתו.

כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, כִּילוּד אִשָּׁה בְּרָאוֹ. מָה יְלוּד אִשָּׁה מַתְחִיל מִטַּבּוּרוֹ, כָּךְ הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם מֵאֶבֶן שְׁתִיָּה וּמִקֹּדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וּמִמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם. (מסכת שמחות)


אבן השתיה הנמצאת בתוך כיפת הסלע במרומי הר הקודש.

בריאת האדם הראשון קשורה לפי המסורת למקום המזבח בהר הקודש.
התורה מספרת שהאדם נברא "עפר מן האדמה" – לא סתם "עפר מאדמה", אלא "מן האדמה", בה"א הידיעה, אותה אדמה מיוחדת שיש לה תפקיד ומשמעות כיסוד המזבח, מוקד עבודת המקדש.
מדוע דווקא המזבח? כי המזבח הוא מקום הכפרה. האדם נתון במאבק תמידי בין הטוב והרע, והוא עלול ליפול ולהיכשל. אבל הוא יכול גם לקום ולתקן, לחזור בתשובה ולכפר על החטא – זהו המסר העמוק של המזבח: תמיד יש לך לאן לחזור. איך אמר רבי נחמן מברסלב? "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל – תאמין שאפשר לתקן!"

"וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" – נָטַל עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם שֶנֶּאֱמַר בּוֹ "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי". אמר: הַלְוַאי תְּהֵא לוֹ כַּפָּרָה וְיוּכַל לַעֲמֹד. (בראשית ב, ורש"י שם)


מזבח העולה ומקדש שלמה.
באדיבות עמותת 'והראנו בבניינו', הרב מנחם מקובר.

בדרך לעקדת יצחק, אברהם אבינו מחפש את הר המוריה במשך שלושה ימים. אבל מקום זה לא היה מסומן בשום מפה... כדי לזהות אותו נחוצה ראייה מיוחדת, צריך לדעת להבחין במשהו שמעבר למציאות הרגילה.
לפי המדרש, אברהם ויצחק רואים "ענן קשור על ההר", אך כאשר אברהם שואל את הנערים המלווים אותם האם גם הם רואים משהו מיוחד – הם עונים בשלילה. אז מבין אברהם כי זהו ההר שאותו הוא מחפש – המקום שמתחבא ממש מול עינינו, ואם רק נדע להסתכל היטב נגלה אותו.
כדי להגיע אל ההר לא די לצעוד ברגליים. צריך גם לטפס מבחינה רוחנית, ואז מוצאים את המקום העטוף בענן של קודש.

"בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" – וְכֵיצַד יָדַע אַבְרָהָם שֶזֶּהוּ הַמָּקוֹם? רָאָה עָנָן קָשׁוּר עַל הָהָר". (בראשית כב, מדרש)


ענן על ההר.
קרדיט: נתי שוחט (פלאש 90).

יעקב אבינו רואה בחלומו "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". הסולם הוא סמל לבית המקדש, שמוצב בהר הקודש. זה המקום בו אנחנו, בני-האדם על פני האדמה, עולים ופוגשים את הממד הא-לוהי והנשגב, והמקום שבו שפע הברכה מהשמים יורד אל הארץ.
הזוהר אומר שכאן נמצא פתח השער בין הארץ לשמים, כמו שמכריז יעקב אבינו: "זה שער השמים". לכן הר הקודש מיוחד כמקום תפילה, מאז ולתמיד. זהו המקום שבו "יש עם מי לדבר" – אנו מתפללים וכאילו עולים בסולם עם התפילה השמימה, וא-לוהים מצידו עונה לנו ויורד אלינו כביכול אל הארץ. הסולם קורא לנו – עלו!

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ... מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּמָיִם. (בראשית כח)


חלום סולם יעקב.
מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

במקום הפנימי ביותר במקדש, בקודש הקודשים, על אבן השתיה – מונח ארון הברית ובתוכו שני לוחות הברית שקיבל משה רבנו בהר סיני. כך נמשכת ההתגלות הא-לוהית ממעמד הר סיני ומונצחת לעָד בבית המקדש.
עשרת הדיברות החקוקים באבן על שני לוחות הברית – החל מ"אנכי ה' א-להיך" – הם תמצית התורה והאמונה היהודית, והם ערכי-היסוד שסביבם בנוי המקדש.
זהו גם המבנה היסודי של כל בית כנסת יהודי בעולם עד עצם היום הזה – לבו של בית הכנסת הוא ספר התורה המונח בארון הקודש, וארון הקודש פונה לכיוון הר הקודש, כמוקד שדרכו עולות התפילות דרך מקום קודש הקודשים.

וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים... אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (מלכים א' ח)


מעמד הר סיני, איור מתוך תנ"ך שיצא לאור על-ידי Providence Lithograph Company

במעמד השיא של חנוכת בית המקדש הראשון, הופיע ענן מופלא שמילא את קודש-הקודשים, "והענן מלא את בית ה'".
את הענן הזה אנו מכירים כבר מיציאת מצרים, שבה הלך עמוד-הענן בראש מחנה ישראל, דרך הר-סיני שהיה מוקף "חושך, ענן וערפל", ועד לחנוכת המשכן שהענן בא לכסות אותו, "ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן".
הענן והערפל לוחשים לנו שכאן, מעבר למסך, ישנו משהו שאנו כבני-אנוש איננו מסוגלים לקלוט לגמרי, משהו מעורפל אבל חי וקיים. א-לוהים הוא אמנם בלתי-מוגבל, אבל הוא מתגלה אלינו במקום מסוים, אי-שם בתוך הענן. זוהי "השראת השכינה", התמצית של הופעת א-לוהים בעולם.

וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה'... אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. (מלכים א' ח)


בבית המקדש מוקצה מקום מכובד מאוד ליצירת האמנות האנושית, ליופי ולפאר. כך כותב הרמב"ם, בהלכות בית הבחירה, שאת בית המקדש צריך "לפאר ולייפות" ככל האפשר. מבצלאל, האמן המופלא בונה המשכן, דרך חירם, האמן הבונה את מקדש שלמה, ועד לבניין הורדוס – מיטב האמנות והכישרון האנושי מושקעים בבניין המקדש, הנקרא "נויו של עולם".
היופי הנשגב במקדש משקף משהו פנימי ואמיתי, שלמות והרמוניה. יופי שיש בו משהו נשגב שלא מהעולם הזה, יופי המעורר תחושה של פליאה והתרוממות רוח. לכן הר הקודש, כנקודת חיבור לעולם העליון, הוא מוקד של כל יצירה וכל אמנות אנושית באשר היא.

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ – אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו בֵּית מִקְדָּשׁ נָאֶה. (שמות טו, מכילתא)
הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ. (איכה ב)


"הללויה" (1958)
התמונה באדיבות מוזיאון הצייר משה קסטל, מעלה אדומים, http://www.castelmuseum.co.il

לנבואה יש מקום מרכזי במסורת היהודית, ממשה רבנו ועד ישעיהו וירמיהו – שהביאו את דבר ה' לברואיו, כחוויה אישית עמוקה וכמסר לאומי ועולמי.
אכן, האדם יכול לשמוע את קול א-לוהים, לקבל ממרום מסר אמיתי, נקי וצלול. הדבר תלוי גם בקִרבה למקום שבו בחר א-לוהים לשכון, דרכו עוברת הנבואה אלינו. משה רבנו קיבל את הנבואה "מבין שני הכרובים" בתוך קודש-הקדשים, וגם כל הנביאים אחריו קיבלו את נבואתם דרך ההשראה בבית המקדש, כמו שנאמר בספר הזוהר: "משא גיא חיזיון – זו השכינה שהייתה במקדש, שכל הנביאים ממנה היו יונקים את נבואתם".
תקופת הנבואה הסתיימה אמנם בתחילת ימי בית שני, אבל הנביאים עצמם חזו את התחדשותה בעתיד, "וניבאו בניכם ובנותיכם".

יוֹנָה הַנָּבִיא הָיָה מֵעוֹלֵי הָרֶגֶל לַמִּקְדָּשׁ, וְנִכְנַס לְשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה וְשָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (ירושלמי סוכה)


"קריתא דירושלם כד יכנש גלותא" 'העיר ירושלים בשעת קיבוץ גלויות' (חנוכה, ה'תשי"ב) מאת מרסל ינקו.
אוניברסיטת בר-אילן, בניין שלייפר

מושב הסנהדרין – בית הדין הגדול, הערכאה העליונה במערכת המשפט – נמצא דווקא בבית המקדש, בלשכת הגזית. כך נאמר בתורה: "כי יפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך בו".
הסנהדרין אינם רק שופטים אלא גם מחוקקים – המילה האחרונה בכל ספק ומחלוקת שמורה להם, וכך יש הלכה אחת לכל עם ישראל, בין אם אתה אשכנזי ובין אם אתה ספרדי, ואין זה משנה מיהו הרב שלך!
הסנהדרין הם ממשיכי התורה – שאינה רק חקוקה באבן בלוחות-הברית וכתובה בספר, אלא גם נמסרת בעל-פה, כתורה חיה הנושאת את המסורת וקובעת הוראה ביחס למציאות הנוכחית.

"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלַיִם".
בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הֵם עִקַּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְהֵם עַמּוּד הַהוֹרָאָה, וּמֵהֶם חֹק וּמִשְׁפָּט יוֹצֵא לְכָל יִשְׂרָאֵל... וְכָל הַמַּאֲמִין בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּבְתוֹרָתוֹ חַיָּב לִסְמֹךְ מַעֲשֵׂה הַדָּת אֲלֵיהֶם וּלְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶן. (רמב"ם הלכות ממרים)


"תבנית הר הבית וכל בניניו אשר עליו", רקמה, שלהי המאה ה-19. אוסף משפחת גרוס, תא "מבנים נכלמים, מבנים נחלמים", מוזיאון אשדוד.

בית המקדש שנחרב אינו משהו שמת ונעלם, אלא משהו שאנו מצפים לשובו – כמו בני זוג שנפרדו באופן זמני ועכשיו הם מתגעגעים זה לזה ומצפים למפגש המחודש. הגעגועים האלה מתחילים ממש ברגע הפרֵדה, רגע החורבן עצמו, ומאז אינם פוסקים.
הקשר הזה קיים בתוך הלב שלנו, בכל מקום שנימצא. כמו הלוויים בגלות, על נהרות בבל, שאינם שוכחים את ירושלים והמקדש, ונשבעים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
הקשר הזה קיים במיוחד בהר הקודש עצמו – שם הקדושה נמצאת בנסתר, כמו גחלים עוממות שעתידות להפוך ללהבה גדולה.

כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָשׁ נוֹלַד הַמָּשִׁיחַ. כֵּיוָן שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁבּוֹ נֶאֱלָצִים בְּנֵי הַזּוּג לְהִפָּרֵד לִזְמַן רַב, מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר הָאַהֲבָה וְהַגַּעְגּוּעִים – וּמֵאַהֲבָה זוֹ שֶׁבֵּין עַם יִשְׂרָאֵל וֶאֱ-לֹהָיו נוֹלְדָה הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַמָּשִׁיחַ. (רבי פינחס מקוריץ)


זכוכית ועליה עיטורים מוזהבים, המאה ה-2 לספירה, רומא.

לא נוכל באמת לתאר את העתיד, איננו נביאים... אבל הנביאים התחילו לעשות זאת בשבילנו.

כן מבשר הנביא יחזקאל:
וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם... וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
כך גם בדברי הנביא זכריה:
צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי [כל צומות החורבן] יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ... עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת. וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי. וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה'.

הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָהּ תִּהְיֶה כֹּה נִפְלָאָה עַד שֶׁכָּל יִסּוּרֵי הַגָּלוּת בְּכָל הַדּוֹרוֹת יִהְיוּ מוּבָנִים, שֶׁיִּתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל הָיָה שָׁוֶה כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְזֶה. (הרבי מלויובאוויטש)


מבט ממעוף הציפור על הר הקודש הבנוי וסביבתו.
סקיצה מתוך 'ספר ירושלים הבנויה' (בהכנה).

לחץ לכניסה
לתחנה
מעבר בקלות
בין התחנות
מעבר בקלות
בין התחנות