הר הקודש

מפגש עם ההיסטוריה

המפגש ההיסטורי עם הר הקודש לוקח אותנו למסע דרמטי על ציר הזמן, מהיום שבו הפך הר המוריה למוקד הזהות היהודית בעקדת יצחק, דרך אלף שנות המקדש, על פני דורות של בכי ואבלות על החורבן, ועד שיבת ציון במלחמת ששת הימים וחזון אחרית הימים.

 

עוקד והנעקד והמזבח

 

מיציאת מצרים אל המקדש

 

דוד המלך מאחד את ירושלים

 

שלמה המלך בונה את המקדש הראשון

 

המדרון לחורבן הבית

 

בית המקדש השני

 

מעוז צור ישועתי

 

דורות של געגועים

 

הר הבית בידינו

 

קומו ונעלה

 

חלום המקדש

הר הקודש נזכר בפעם הראשונה בתנ"ך בפרשת עקדת יצחק, שבה ניסה ה' את אברהם אבינו בניסיון הקשה ביותר, להעלות את בנו יחידו לעולה. אברהם עומד בניסיון מתוך נאמנות מוחלטת, ורק ברגע האחרון עוצר אותו מלאך הא-להים ואומר "אל תשלח ידך אל הנער!"
אברהם מעלה איל לעולָה על המזבח, ומכריז על קדושת המקום. מרגע זה והלאה נוצר קשר נצחי בין זרעו של אברהם אבינו – עם ישראל – לבין המקום שמסמל את מסירות הנפש המוחלטת שלנו לבורא עולם.

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה.
קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (בראשית כב)


העקדה, מתוך פסיפס בית הכנסת העתיק בבית אלפא.

יוצאים ממצרים! משפחת יעקב שירדה למצרים הופכת שם לאומה שלמה היוצאת מעבדות לחירות ומתחילה במסע הגדול.
כל מסע מוגדר על-פי המטרה שאליה נוסעים. יציאת מצרים, עם הנסים והנפלאות שעשה א-להים לעם ישראל, כוונה למטרה ברורה: תחילה להר סיני ומיד לאחר מכן לארץ ישראל ולבניין המקדש בהר הקודש בירושלים. כך הכריזו משה רבנו ובני ישראל כבר ב"שירת הים", לאחר קריעת ים-סוף: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". היעד הזה הוא כעמוד האש ההולך לפני עם ישראל, מאז ועד היום.
כעבור כמה שבועות, בהר סיני, ה' מצווה את עם ישראל "ועשו לי מקדש" – ומיד מתחיל השלב הראשון, בניין המשכן הזמני בצורת אוהל הניתן לפירוק והרכבה, שמשמש מעין מודל למקדש שיבנה בהר הבית כעבור כ-500 שנים.

טוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ, שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם... וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ. (הגדה של פסח)


קריעת ים סוף.
ציור מאת לידיה קוזניצקי.

כאשר דוד המלך מצליח לאחד תחת הנהגתו את כל העם ולבסס את ירושלים כעיר הבירה – הוא מבקש לבנות בהר הקודש את בית הבחירה. א-להים אומר לו שטרם הגיע הזמן, ורק שלמה בנו הוא שיבנה את בית המקדש, אך דוד אינו מוותר על הכשרת הקרקע והכנת כל מה שאפשר כדי שיוכל שלמה לגשת אל מלאכת הבנייה ללא שהיות.
דוד קונה את הר הקודש בכסף מלא ובונה בו מזבח, מסדר את משמרות הכוהנים והלויים ומחבר מזמורים לשירה במקדש. כך זוכה דוד – שחלם למצוא את מקום המקדש – להניח את היסודות לבניינו.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. (תהלים קלב)


דוד מנגן בנבל, פסיפס בבית הכנסת העתיק בעזה, המאה ה-6.
צילום: ד"ר אבישי טייכר.

לאחר מות דוד, שלמה בנו יורש את כסאו והופך את ממלכת ישראל לאימפריה בין-לאומית, עד שמלכת שבא מגיעה ממרחק לראות את תפארת הממלכה ולשמוע את חכמת שלמה.
שלמה המלך הופך את משימת בניין המקדש לפרויקט הלאומי הראשון במעלה. הוא רותם את כל מצבת המשאבים הכספיים והאנושיים העומדים לרשות הממלכה, כמו גם את קשרי החוץ הענפים שלה, ובמבצע חסר תקדים עומד הבניין המפואר על תילו שבע שנים וחצי אחרי שהחלה בנייתו.
מעמד חנוכת הבית, המתקיים בנוכחות המון-עם ובפאר רב, מבטא את השלמת המהלך שנפתח ביציאת מצרים ואת הגעתו של עם ישראל אל המנוחה והנחלה – הן החומרית והן הרוחנית.

וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'. (מלכים א' ו)


בית המקדש הראשון.
באדיבות מכון המקדש www.temple.org.il.

בימי רחבעם בן שלמה מתפלגת הממלכה לשתיים, ממלכת יהודה וממלכת ישראל, ועד מהרה עולים על כס המלכות מלכים שנסחפים אחר פולחן האלילים של עמי האזור.
הר הקודש, שתפקידו לייצר מתח רוחני חיובי וחתירה נפשית כלפי מעלה, נתפס בעיני העם כתעודת ביטוח המאפשרת להמשיך ולחטוא. נביאי ישראל, ובראשם ישעיהו וירמיהו, עומדים בשער וזועקים שהתכלית אינה העבודה הטכנית שבמקדש כשלעצמה, אלא השלֵמות המוסרית והרוחנית שצריכה לבוא יחד עִמה. אך העם אינו מתקן את דרכיו, ולבסוף המקדש נחרב בידי נבוכדנאצר מלך בבל, בתאריך הסמלי של תשעה-באב.

לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'... גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ! (ישעיה א)


חורבן בית המקדש בציורו של פרנצסקו האייז, (ונציה 1867).

ממלכות עולות ויורדות. האימפריה הפרסית תופסת את מקומה של האימפריה הבבלית שהחריבה את בית המקדש הראשון, ולאחר שבעים שנות גלות בבל, כורש מלך פרס מאשר ליהודים לשוב לירושלים ולבנות את בית המקדש מחדש.
הגיע הזמן לצאת מהגלות ולשוב לציון בהנהגת זרובבל, עזרא ונחמיה. אמנם רק ארבעים ושניים אלף איש עולים, רבים מהם בני המעמד הנמוך, אמנם חיים בדלות ומתמודדים עם קשיים ואיומים רבים – אך למרות הכול מייסדים במסירות נפש, צעד אחר צעד, את המרכז היהודי המשמעותי של בית המקדש השני.
זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שעם חוזר לארץ שהוגלה ממנה. הר הקודש מתגלה כמגנט מלכד רב עוצמה, שבכוחו לגבור על שבר הגלות ולתקנה ממרחקים עצומים.

כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס... מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (עזרא א)


"גליל כורש", כתובת טין שהתגלתה בהריסות העיר בבל, ובה מצהיר כורש על שיקום מקדשים זרים שהוחרבו קודם לתקופת מלכותו.
קרדיט: Mike Peel.

היוונים ניצחו את הפרסים והשתלטו על העולם. לאחר כמאתיים שנות בית המקדש השני, מלכי יון בוזזים את הר הקודש ומטמאים את כל הנמצא בו כחלק מגזרות השמד שגזרו. מתתיהו הכוהן מהכפר מודיעין מניף את נס המרד, יחד עם בניו ממשפחת החשמונאים, והם יוצאים לשרשרת קרבות גבורה מול האימפריה היוונית-סלווקית.
בקרב הרביעי (מתוך שמונה) יהודה המכבי משחרר את ירושלים, מטהר את המקדש ומדליק את המנורה במעט שמן טהור שנמצא. השמן בכד הקטן ממשיך לדלוק באורח נס שמונה ימים, כמו שמזכירים לנו נרות החנוכה הדולקים עד היום בכל בית יהודי.
שושלת החשמונאים מולכת כמאה ושלושים שנה, ומיד לאחריה עולה לשלטון המלך הורדוס – מלך עריץ ואכזר, אך הוא בונה מחדש את הר הקודש והמקדש בפאר חסר תקדים. עד היום אנו מתפעלים לנוכח מפעל הבנייה הזה ששרידיו עדיין קיימים.

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ... יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים. וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים. בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים.


ניצחונו של יהודה המכבי, באיור מאת גוסטב דורה.

בית המקדש השני נחרב, שוב בתשעה-באב, בגלל חטא שנאת חינם. כעבור כשישים שנה מנסה בר-כוכבא למרוד באימפריה הרומאית האדירה ולהביא לחירות ירושלים, אך למרות הצלחותיו הכבירות הוא נכשל בסופה של מערכה ארוכה וכבדה. כך מסתיימות כאלף שנות מקדש יהודי בהר הבית.
עם ישראל יוצא לאלפיים שנות גלות, שבהן נוצר קשר כיסופים מיוחד ומרגש בין המוני העם החיים בנכר ובין הר הקודש השמם. הציפייה לבניין המקדש משולבת בכל תפילה, שמחה או חג, והחיים היהודיים כולם סובבים סביב חלל ריק ותחושת חיסרון חריפה. שיריו של רבי יהודה הלוי וחיבוריו של הרמב"ם הם רק דוגמאות בודדות לגעגועים הבלתי-פוסקים לשוב לציון, כמו אש תמיד שאינה פוסקת.

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב. לְךָ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב.
הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם. וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרַב. (רבי יהודה הלוי)


יהודים ליד הכותל המערבי של הר הבית. אלכסנדר בידה, 1880.

לאחר אלפי שנות תפילות וגעגועים עם ישראל חוזר לארצו והמדינה קמה, אך הר הקודש עודנו שבוי בידיים זרות. כעבור תשע-עשרה שנה, בשנת תשכ"ז, 1967, פורצת מלחמת ששת הימים, וב-כ"ח באייר פורצים חיילי צה"ל אל העיר העתיקה ומשחררים את הר הבית.
קריאתו של המח"ט מוטה גור ברשת הקשר "הר הבית בידינו" ותקיעות השופר של הרב שלמה גורן הופכות לסמל, וסוחפות אחריהן בהתלהבות ובפרץ רגשות את המוני העם בארץ ובעולם.
אולם, שעות מעטות לאחר מכן מתחילה מדינת ישראל להתנער מההר, והוא נמסר לניהול מוסלמי. כל פולחן יהודי, כולל תפילה, נאסר בהר הקודש – והפעם, לראשונה בהיסטוריה, ביוזמתה ואכיפתה של ממשלת ישראל. הרב גורן כותב לועדת השרים שעמדה מאחורי ההחלטה האומללה: "לפי החלטתכם יוצא כי המקום היחידי בעולם שבו הוטל איסור מפורש ומיוחד על יהודי באשר הוא יהודי להתפלל בו, הוא הר המוריה"!

חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם / לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר / שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר הַבַּיִת/ בָּעִיר הָעַתִּיקָה. ("ירושלים של זהב")


הרב שלמה גורן בהר הבית.
צילום: אלי לנדאו (לע"מ).

אין ארץ-ישראל בלי ירושלים ואין ירושלים בלי הר הקודש. רבים מבינים שכעת עלינו להמשיך את שיבת ציון ולהגיע אל העיקר, יש לחבר את כל הכיסופים והחלומות של כל הדורות לקרקע המציאות. וכך מתחילה מהפכה בתודעה והתעוררות ציבורית הולכת וגדלה להר הקודש: "מכון המקדש" בירושלים מחולל מהפכה חינוכית בנושא, אלפים מגיעים בכל חודש ל"סיבובי השערים" סביב הר הקודש, ותנועת העלייה בטהרה אל ההר הולכת וגוברת, צוברת קונצנזוס ומעוררת עניין. מתקדמים!

אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ (תהלים קב) – כִּי יְרוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה כַּאֲשֶׁר יִשְׁתּוֹקְקוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הַתְּשׁוּקָה, עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ. (ריה"ל)


סיבוב שערים סביב שערי הר הבית.

המסע טרם הגיע אל קיצו, והסקירה ההיסטורית לא תהיה שלמה ללא חזון הנביאים, המתאר לנו את שיתרחש באחרית הימים: הר הקודש הבנוי יהיה מרכז כלל-עולמי – לעם ישראל ולכל האנושות – וממנו תצא לכולם בשורת הצדק, השלום והקשר החי עם בורא עולם.
את החלום הזה אנו נושאים אלפי שנות גלות. "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ... שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ".

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם... וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. (ישעיה ב)


חלונות ארדון בספרייה הלאומית בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים
צילום: תמר הירדני

לחץ לכניסה
לתחנה
מעבר בקלות
בין התחנות
מעבר בקלות
בין התחנות