הר הקודש

מפגש של כולנו

הר הקודש הוא נקודת מפגש קוסמית שיוצרת חיבורים של מעגלי-אחדות הולכים ומתרחבים – החל מחיבור בין-אישי של זוג ומשפחה, דרך חיבור לאומי "יחד שבטי ישראל", ועד לחיבור רוחני של כלל האנושות והבריאה.

 

אני לעצמי

 

איש ואשה

 

המשפחה שלי

 

קהילה עולה

 

כל ישראל חברים

 

ובאו האובדים

 

מפגש האנושות

 

התפילות נפגשות

 

מפגש קוסמי

בזמן המקדש, כל יהודי נותן פעם בשנה את תרומת מחצית השקל המיועדת לעבודת המקדש. גם כאשר הקים משה רבנו את המשכן, נוצקו אדני-היסוד שלו מכסף מטבעות מחצית-השקל שנתנו כל ישראל.
מדוע לא נותנים מטבע שלם אלא דווקא חצי? כי כל אחד מאיתנו בפני עצמו הוא רק מחצית. אני חצי שמחפש את חציו השני – את החבר הטוב, את הנשמה התאומה שלי, ואת א-לוהים שישלים אותי. כי "כשאני לעצמי – מה אני?".
בנקודה זו אנחנו מתחילים לנוע מהמרכז האישי למעגלים רחבים יותר, מאני-עצמי אל הקשר עם כולם.

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ... תְּרוּמָה לַה'. (שמות ל)


חצי שקל מימי המרד הגדול, שנת 67/68.
הכיתוב - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושן "השנה השנייה למרד", ומסביב - "חצי השקל".

סוד הזוגיות לפי היהדות הוא בהבנה שבבית המשותף שלנו יש שותף שלישי, הקדוש-ברוך-הוא שמשרה את שכינתו על המשפחה והופך אותה לבית קדוש.
בית יהודי בנוי בתבניתו של בית המקדש, שבו עם ישראל הוא הכלה וא-לוהים הוא החתן. כך מסבירים חז"ל ששני הכרובים שבתוך קודש-הקודשים הם בדמות "זכר ונקבה" המסמלים את א-לוהים וישראל. לא ייפלא איפוא שבכל חתונה יהודית אנו מזכירים תחת החופה את ירושלים והמקדש ונשבעים: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי".

דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁזָּכוּ – שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. (סוטה יז)


חתונה יהודית, ציור של יוסף ישראלס, שנת תרס"ג.

אין שמחה גדולה מאשר ילד חדש במשפחה. איך נודה על החיים החדשים שהגיעו לביתנו? המקדש מאפשר לנו להיפגש כמשפחה באירוע של הודיה – על ההריון והלידה שעברו בשלום ועל החיוך המתוק של התינוק. זהו קרבן יולדת: המשפחה כולה מוזמנת לעלות לירושלים ולהביע את תודתה לה' בחצרות המקדש, באמצעות הקרבן.
גם לאחר החלמה ממחלה קשה, חזרה ממסע ארוך או הצלה מסכנה – אנו מביאים קרבן תודה, שבו האדם ובני משפחתו חוגגים את הצלתו, ברגש עמוק של הודיה, כולם סביב המקדש.

מִזְמוֹר לְתוֹדָה... עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה... בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ. (תהלים ק)


באדיבות הצייר יצחק תורג'מן.
מתוך הספר אשת חיל, הוצאת שפע.

מכירים את התיאור של העלאת הביכורים למקדש? בואו נעצור לרגע, נעצום את העינים וננסה לדמיין את כל הקהילה שלנו, כל השכונה מסביב, כל המתפללים בבית הכנסת... כולם עוצרים את השגרה ומצטרפים לשיירה החגיגית הזו העולה לירושלים. בקהילה שעולה יחד לרגל, האחדות והיחד הם כבר משהו אחר לגמרי.
בזמן המקדש, כל הארץ מחולקת לעשרים-וארבעה "מעמדות" – קהילות אזוריות המלוות את עבודת המקדש, בשותפות מרחוק ובנציגים העולים לירושלים. כך בונים קהילה!

כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? כָּל הַעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר. וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר: קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱ-לֹהֵינוּ... וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב וַעֲטָרָה שֶׁל זּיִּת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם... (משנה בכורים פ"ג)


צילום: משה פרידן (לע"מ).

בזמן העלייה לרגל, ירושלים קולטת המוני עולים, הרחובות מלאים אנשים נשים וטף, וככל שמתקרבים להר הקודש ולמקדש הצפיפות גוברת... ובכל זאת, איש אינו מתלונן על הצפיפות. כי כאשר יש מקום בלב, יש מקום לכולם. המפגש בירושלים, סביב בית המקדש, הוא מפגש של כל עם ישראל. כן כן, ממש כולם – בלי חלוקה לעדות ולנוסחים, למפלגות ולשבטים.
"ירושלים לא התחלקה לשבטים", ולכן בזמן המקדש כל בעלי הדירות בירושלים שיש להם מקומות לינה פנויים – מחויבים להכניס את עולי הרגל כאורחים. בתוך הר הקודש והמקדש – כולנו אורחים, וכולם שמחים להיות ביחד. וכך היו מברכים במקדש בעת החלפת משמרות הכוהנים: "מִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, הוּא יַשְׁכִּין בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת".

יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו – עִיר שֶׁהִיא עוֹשָׂה כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים. (תהלים קכב. ירושלמי חגיגה)


צילום: SHERSHEL FRANK (לע"מ).

קיבוץ גלויות הוא חלום נהדר שהולך ומתגשם מול עינינו בדורות האחרונים. מתימן ומרוסיה, מפולין וממרוקו, מצרפת ומברזיל – מכל העולם עולים יהודים וחוזרים אל המולדת העתיקה. אנו באנו ארצה וחזון הנביאים הופך למציאות, "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".
אך החלום הזה טרם הסתיים, השיא נמצא עוד לפנינו. קיבוץ הגלויות יגיע לשלמותו בבניין הבית השלישי, כמו שמבטיח ישעיהו הנביא: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם". כל היהודים, מכל ארבע קצוות תבל, חוזרים אל הארץ ונפגשים בהר הקודש מסביב למקדש.

וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם. (תפילת מוסף)


עליית יהודי אתיופיה, מבצע שלמה.
צלם: צביקה ישראלי (לע"מ).

בחנוכת בית המקדש הכריז שלמה המלך באופן חגיגי שהמקום הזה מיועד לכל בני האדם, כולם מוזמנים! בחצר החיצונית של המקדש – ברחבת הר הבית – יש מקום תפילה לכל בני האדם, ובהלכה נקבע שכל אדם, גם אינו יהודי, יכול להביא את קרבנו אל המקדש.
עבודות המקדש מכוונות להביא שלום לכל האנושות, כמו שאומרים חז"ל "בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על אומות העולם, ועכשיו מי מכפר עליהם?". לפי חזון הנביאים, בית המקדש השלישי אכן יוכר כמרכז הרוחני האמיתי של כל האנושות. אם יש מקום שבו האומות מאוחדות באמת – הרי הוא כאן, בהר הקודש.
וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ... וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי. (מלכים א' ח)


קרדיט: Cesarexpo.

בכל מקום שאנו עומדים בתפילה, בכל נקודה על פני כדור-הארץ, פנינו ולבנו פונים לעבר מקום אחד – לארץ-ישראל, לירושלים, להר הקודש ולבית המקדש. מיליוני חוטים סמויים של תפילות מכל העולם נמשכים ונפגשים במקום אחד.
כל התפילות, מכל הלבבות בכל קצווי תבל, כל אחד ואחת עם התפילה האישית הפרטית שלו, כל אחד עם השפה, הנוסח והניגון המיוחדים שלו – הכול מתחבר יחד ועולה כתפילה אחת גדולה, כמו המוני פיסות קטנות המתחברות יחד לפסיפס ענקי של מקהלה אנושית אדירה, "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד".

הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִין אֶת לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד. שֶׁנֶּאֱמַר "כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" – תֵּל שֶׁכָּל פִּיּוֹת פּוֹנִים בּוֹ. (גמרא ברכות ל)


יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים.
מאוריצי גוטליב, 1878. מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו.

לפי חכמת הקבלה, בית המקדש אינו רק מקום מפגש של בני האדם, של הנשמה עם א-להים, אלא של כל חלקי המציאות בעולם, הכל מתחבר ועולה אל מקורו, ככתוב בספר הזוהר "סוד הקרבן עולה עד אין סוף".
כך מתפרשת עבודת הקרבנות כעלייה רוחנית של בעלי-החיים כולם; קרבנות המנחה והנסכים – העשויים מקמח, שמן ויין – מעלים את כל עולם הצומח; המלח הניתן על הקרבנות והמים המתנסכים על המזבח מעלים את כל הדומם. כך מתחברת כל הבריאה – כל הדומם, הצומח, והחי – כולם יחד כאילו אומרים שירה במקדש, כאשר האדם מעליהם מנצח על התזמורת העולמית.

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. (ישעיה יא)


"תהלים פרק א'" (1980) מאת משה קסטל
התמונה באדיבות מוזיאון הצייר משה קסטל, מעלה אדומים,
www.castelmuseum.co.il.

לחץ לכניסה
לתחנה
מעבר בקלות
בין התחנות
מעבר בקלות
בין התחנות