הנחת תפילין

אחד המנהגים הכי מזוהים עם היהדות הוא מנהג הנחת התפילין. למעשה, רבים הם אלו המניחים תפילין גם אם אינם שומרים באדיקות על כל המצוות האחרות. הנחת תפילין נתפסת אצל רבים כחלק מרכזי בפולחן היהודי היום יומי. זוהי פעולה שאדם מבצע על גופו ודרכה הוא מתחבר לרוחניות גבוהה יותר. בכל מקום ניתן לראות יהודים מניחים תפילין – בשדות תעופה נידחים, בצבא, בעבודה ואפילו בצידי הדרכים כאשר הדבר נחוץ. בואו ננסה להבין ביחד מדוע המצווה הזו כל כך חשובה ומהותית לחיים היהודיים:

הנחת תפילין – כיצד זה מתבצע?

התפילין בנויים משני חלקים, תפילין של ראש בעל ארבעה תאים ויד בעל תא אחד. ארבעה תאים הם כנגד ארבעת החושים שבראש: ראיה, שמיעה, טעימה והרחה. תפילין היד הוא כנגד החוש הנוסף – חוש המישוש.

בכל תא מגולגלות פרשיות מסוימות שסגורות בבית של עור, שיער של עגל ותפירה בגידים של שור שהם ידועים בחזקם הרב.

את הנחת התפילין מתחילים בתפילין של יד. מניחים אותם על השריר, מברכים וכורכים לאורך הזרוע שבע כריכות. לאחר מכן על כף היד ומחזיקים. ואז משחררים את התפילין של הראש. ביד ימין מניחים את התפילין על הראש וממקמים את הקשר. לאחר מכן, חוזרים לתפילין של יד ומסיימים את הכריכה על האצבעות.

מי שלא הספיק להניח תפילין בבוקר, יכול לעשות זאת במהלך היום עד שקיעת החמה.

הנחת תפילין

משמעות המצווה

מצוות הנחת תפילין מקורה בפסוק "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ". המצווה מצווה החל מגיל מצווה, כלומר כאשר מלאו לנער שלוש עשרה שנים. להנחת התפילין יש משמעות דתית עמוקה. למעשה אנחנו ממקמים אותם על הראש והיד בכדי להזכיר לנו את הנשמה שלנו ובכדי לשמור עליה.

הרמב"ם הוסיף שבשעה שהתפילין כרוך על היד ועל הראש, האדם מתרכז בתפילה ואיננו שם לב לדברים של חול כמו שיחה בטלה או צחוק. כמו כן, נציין כי התפילין הוא מנהג שמוזכר במקרא ביחד עם מצוות המזוזה ומצוות הציצית.

יוסף בן מתתיהו תיאר בכתביו את התפילין. במארות קומראן נמצאו תפילין שהיו שייכים או לכת האסיים או לקנאים מימי המרד הגדול. אי הנחת תפילין נראתה על ידי חז"ל בחומרה רבה והם התריעו על כך. הם כינו את מי שלא מקיים את מצוות הנחת תפילין כ'עם הארץ' ואף החמירו ואמרו "פושעי ישראל בגופן, מאי ניהו (מי הם)? אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין"

 

רבים מבין שומרי המסורת מקפידים על מצווה זו והיא גם בין הראשונות שחוזרים בתשובה נוהגים לקיים. כאשר שואלים אדם דתי לפשר המצווה הוא הרבה פעמים מתחיל ועונה שזו פשוט דרך מצוינת מבחינתו לפתוח את היום: בתפילה, במחשבה ובהתייחדות עם האמונה!