הרגע המרגש בו בני זוג מחליטים להינשא טומן בחובו לא מעט ארגונים והכנות לקראת הטקס המיוחד. מצד אחד מדובר בטקס יהודי הלכתי ומצד שני, זהו גם טקס שמסדיר את מעמדם החוקי של בני הזוג, ועל כן הוא טומן בחובו גם לא מעט בירוקרטיה.

הכנות לפני החתונה

בשל העובדה שמדובר לא רק בטקס יהודי אלא באירוע של ממש, ההכנות לחתונה מתבצעות מבעוד מועד, כשיש מי שמתחילים לארגן את האירוע כשלושה חודשים לפני החתונה ויש מי שזקוקים ליותר זמן. כך או כך, כדי להתחתן כדת משה וישראל, יש להירשם ברבנות ולהציג את כל המסמכים הרלוונטיים (תעודת נישואין של ההורים, תעודות זהות של בני הזוג, תעודות זהות של העדים וכו').

מלבד זאת, זה הזמן להתחיל לתכנן את האירוע ואת המסיבה שתתקיים לאחר הטקס. בחירת אולם האירועים מהווה חלק בלתי נפרד בתהליך, וזה גם הצעד הראשון שתצטרכו לבצע, כך יהיה לכם תאריך לחתונה, שאותו תוכלו למסור לרבנות. שימו לב, שחתונה דרך הרבנות מחייבת שהאירוע יתקיים במקום כשר (תעודת כשרות). מלבד זאת, זהו הזמן גם לבחור את שמלת הכלה, לרכוש נעליים מתאימות מתוך כמה דגמים של נעלי כלות, למדוד חליפות חתן וכמובן לחפש את הספקים האידיאליים ביותר בעבורכם (צלמים, דיג'יי וכו').

לפני הטקס

טקס החתונה כולל מספר מנהגים שמיושמים לא רק במהלך הטקס עצמו אלא גם קודם לכן. נהוג שבני הזוג אינם נפגשים זו עם זה בשבוע שלפני החתונה (או לפחות מרגע הטבילה במקווה), והמקפידים ידאגו לערוך ביום האירוע שתי קבלות פנים שונות, אחת לחתן ואחת לכלה. כמו כן, בימים שלפני החתונה, על הכלה לטבול במקווה ולעבור הדרכת כלה, ולאחר הטבילה, היא תקבל אישור מהבלנית, אותו היא תצטרך להביא ביום החתונה. טרם הכניסה לחופה, הרב המחתן יישב יחד עם החתן, אביו ואב הכלה לחתימה על הכתובה (חוזה הנישואין), ולאחר מכן, ניתן יהיה לקיים את הטקס כהלכתו.

פה נעצור לציין שישנה אפשרות נוספת לחתונה יהודית כהלכה, והיא דרך ארגון רבני צוהר. מדובר בארגון שמנגיש את התהליך לבני הזוג, והם מבצעים בעבורם את הרישום ברבנות. כמו כן, הם פחות מחמירים מהרבנות ועל כן מדובר בפתרון נהדר עבור חילוניים שרוצים להינשא כדת משה וישראל.

נכנסים לחופה

לפני הכניסה לחופה יש לכסות את פני הכלה, כשניתן לעשות זאת בשתי דרכים. דרך אחת היא שהחתן מגיע לחדר ההתארגנות של הכלה (אם הם התארגנו בנפרד וקיימו את קבלת הפנים בנפרד) ומכסה את פניה בהינומה. הדרך השנייה היא כיסוי פני הכלה רגע לפני הכניסה לחופה (וזו גם הדרך הנפוצה יותר). המנהג טמון בסיפור התנ"כי בו נפגשו לראשונה יצחק ורבקה, והוא מהווה חלק ניכר בצניעות האישה. כמו כן, המנהג מסמל את העובדה שהחתונה אינה מבוססת על מראה חיצוני, אלא בשל אהבה ואפלטוניות. את פני הכלה ניתן לחשוף רק בסוף הטקס.

לרוב, את החופה מקיימים תחת כיפת השמיים, כשהחופה עצמה פתוחה מכל הצדדים. ישנם מלבושים שונים בעדות השונות, ובייחוד עבור דתיים וחרדים (כמו "קיטל"). אם ההורים מלווים את בני הזוג לחופה, נהוג כי החתן ייכנס קודם לכן, ורק לאחר מכן תגיע הכלה. אגב, ישנן עדות שבהן נהוג לחוג סביב החתן 7 פעמים, ורק לאחר מכן לפצוח בטקס.

חופה וקידושין

טקס הקידושין הוא הטקס שבו החתן עונד לכלה את טבעת הנישואין (שרכש במיטב כספו), תוך אמירת המשפט "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". כמו כן במסגרת הטקס מברכים ברכות על היין, כשלאחר מכן, בני הזוג שותים מן היין המבורך, זאת נוסף לשבע הברכות. מלבד זאת, ראוי לציין כי במסגרת הטקס, מציגים את הכתובה וקוראים את עיקריה.

הטקס נחתם ברגע שלו כולם מחכים: שבירת הכוס. את הכוס עוטפים בבד או נייר כסף, ועל החתן לדרוך עליה ולשבור אותה, כסמל לחורבן ירושלים. זה הזמן לברך את בני הזוג – מזל טוב!

אגב, בחתונה יהודית דתית, נהוג להגיע לחדר הייחוד בתום טקס החופה או בתום האירוע (תלוי עדה).

חוגגים עד אור הבוקר!

לאחר טקס החופה, נהוג לחגוג ולשמח את החתן והכלה במסיבת ריקודים משמחת ומרגשת במיוחד. חתונות דתיות מתקיימות בהפרדה, כך שהנשים רוקדות יחד עם הכלה ואילו הגברים רוקדים יחד עם החתן. כמו כן, נהוג להגיש מאכלים ומנות מכל טוב לשולחנות, ובתום הארוחה לברך את ברכת המזון ושבע ברכות.

כשבועיים לאחר החתונה, יש להגיע למשרדי הרבנות ולאסוף את תעודת הנישואין. לאחר מכן, יש להגיע עם התעודה למשרד הפנים ולהירשם כנשואים.

שיהיה במזל!